ארבע גרסאות של FIRE, ארבעה מספרים שונים

FIRE בנוי על רעיון אחד: חוסכים שיעור גבוה מההכנסה, משקיעים אותו, וכשההון מגיע לגודל מסוים העבודה הופכת לבחירה. כלל האצבע המקובל לגודל הזה הוא הוצאה שנתית כפול 25. משפחה שחיה על 15 אלף ש"ח בחודש, 180 אלף בשנה, צריכה בערך 4.5 מיליון.

אבל 4.5 מיליון זה מספר אחד מתוך כמה, והוא משתנה חזק לפי הגרסה שבוחרים. הנה ארבע הגרסאות המרכזיות, המספרים שמאחוריהן, ושתי התאמות ישראליות שרוב המדריכים באנגלית לא מכסים.

Lean FIRE

מצמצמים את ההוצאות למינימום ופורשים על תיק קטן יחסית. מי שיורד ל-9,000 ש"ח בחודש צריך 2.7 מיליון במקום 4.5. זה חיסכון של 1.8 מיליון, שזה בערך שש שנות עבודה למי שחוסך 300 אלף בשנה.

המחיר: תקציב קשוח לכל החיים, בלי מרווח לטעויות ולהפתעות. מתאים למעטים. הרבה ממי שמנסים מגלים שהצמצום שהיה סביר בגיל 30 מעיק בגיל 45 עם ילדים, ואז הם צריכים לחזור לעבודה מנקודת פתיחה גרועה יותר. הבעיה עם Lean היא לא הסכום, היא שאין בו כרית.

Fat FIRE

הכיוון ההפוך: פורשים על רמת חיים גבוהה, 25 עד 30 אלף ש"ח בחודש, וזה מחייב תיק של 7.5 עד 9 מיליון. הדרך לשם דורשת הכנסה גבוהה לאורך שנים רבות. חסכנות לבדה לא מייצרת סכומים כאלה, וזה בסדר להגיד את זה בגלוי.

היתרון של Fat הוא שהוא עמיד. תיק שנבנה על הוצאה של 25 אלף שורד ירידה של 20% ברמת החיים בלי שהתוכנית מתפרקת. הוא פשוט לוקח יותר זמן להגיע אליו.

Barista FIRE

עוזבים את הקריירה התובענית וממשיכים לעבוד חלקית במשהו רגוע. אם עבודה חלקית מכניסה 7,000 ש"ח בחודש והמשפחה חיה על 15 אלף, התיק צריך לכסות רק 8,000 בחודש, כלומר 2.4 מיליון במקום 4.5.

זו הגרסה שאני רואה הכי הרבה בפועל, וגם ההגיונית ביותר מבחינה מתמטית. כל שקל של הכנסה שוטפת חוסך 300 שקלים של הון. שבעת אלפים בחודש שווים 2.1 מיליון שקלים של תיק. אין שום צעד אחר בתכנון פיננסי שנותן מנוף כזה.

Coast FIRE

חוסכים אגרסיבית בשנות ה-20 וה-30, ואז מפסיקים להפקיד ונותנים לריבית דריבית לעבוד לבד עד גיל הפרישה. מי שצבר 1.5 מיליון בגיל 40 ומשאיר אותם בתשואה ריאלית של כ-5% בשנה יגיע ל-67 עם כ-5.5 מיליון בלי להפקיד עוד שקל.

מהרגע שהמספר הושג, מותר לעבור לעבודה שאוהבים גם אם היא משלמת פחות, כי הפרישה כבר ממומנת. Coast הוא לא באמת פרישה, הוא שחרור מהלחץ. ובעיניי הוא היעד הכי מציאותי מבין הארבעה למי שמתחיל בגיל 30.

כמה זמן זה לוקח

המספר שקובע את התאריך הוא לא התשואה, הוא שיעור החיסכון. הנה כמה שנים לוקח להגיע מאפס לעצמאות כלכלית, בתשואה ריאלית של 4% ובמשיכה של 4%:

שימו לב מה קורה בין 30% ל-50%: עשרים נקודות אחוז בשיעור החיסכון מקצרות שלוש עשרה שנים. זו הסיבה שכל הדיון על תשואות ודמי ניהול, שחשוב בפני עצמו, הוא משני לשאלה כמה נשאר לכם בסוף החודש.

שתי התאמות ישראליות

מס רווח הון. כלל ה-25 מחושב לפני מס. בישראל משיכה מתיק פרטי חייבת ב-25% על הרווח הריאלי. אם בזמן המשיכה מחצית מהתיק היא רווח, המס האפקטיבי על המשיכה הוא כ-12.5%, וההון הנדרש גדל בכ-14%. במקום 4.5 מיליון צריך קרוב ל-5.15 מיליון. זה לא הורס את התוכנית, אבל מי שלא מכניס את זה לחשבון מגלה את זה בשנה הראשונה.

בעיית הגשר. החלק הגדול של החיסכון הישראלי נעול. קרן הפנסיה משלמת קצבה מגיל הפרישה, גמל ניתן למשיכה כקצבה מגיל 60, וקרן השתלמות נזילה אחרי שש שנים. מי שרוצה לפרוש בגיל 50 צריך תיק נזיל שיחזיק אותו עשר שנים עד שהכספים הנעולים נפתחים. על הוצאה של 15 אלף בחודש זה כ-1.58 מיליון שקלים בתיק פרטי, בנפרד מהחיסכון הפנסיוני.

הפער הזה הוא הסיבה שהרבה תוכניות FIRE ישראליות נראות טוב באקסל ונתקעות במציאות. סך ההון מספיק, אבל הוא לא נמצא במקום הנכון בזמן הנכון.

עוד וריאציות

יש עוד: מעבר לאזור מחיה זול, שנקרא ארביטראז' גיאוגרפי, הכנסות צד שמקטינות את התלות בתיק, ומיני פרישות של שנה בין קריירות. כולן אותו רעיון עם כיוונון אחר של קצב וסיכון. אף אחת מהן לא משנה את המשוואה הבסיסית, הן רק מזיזות משתנה אחד בתוכה.

המספר שלכם

הבחירה בין הגרסאות מתחילה בשאלה כמה עולה החודש שאתם רוצים לחיות, ולא בשאלה איזה שם מגניב יותר. תמדדו הוצאה חודשית אמיתית משלושה חודשי אשראי ועובר ושב, תכפילו ב-300, וקיבלתם יעד ראשון. תוסיפו 14% על המס, ותפרידו בין מה שנזיל למה שנעול.

אפשר לכוון ל-Lean ולגלות באמצע שאתם Barista. היעד מתעדכן, העיקרון נשאר: שיעור חיסכון גבוה, השקעה עקבית, והוצאות שאתם מכירים במקום מעריכים.