מודל הקצאת הנכסים של סוונסון

דיוויד סוונסון היה האיש שהפך את קרן ההשקעות של אוניברסיטת ייל (Yale) למכונת כסף. כשהוא נכנס לתפקיד בשנת 1985, הקרן נוהלה כמו רוב הקרנות הגדולות באותה תקופה: 60% מניות, 40% אג"ח. סוונסון הסתכל על התמהיל הזה והגיע למסקנה שהוא לא מנצל את היתרון הגדול ביותר של הקרן.

היתרון הזה הוא הזמן. משקיע מוסדי עם אופק השקעה ארוך לא נדרש למשוך את הכסף בשנה הקרובה ולא בעשור הקרוב, ולכן הוא יכול לספוג תנודתיות שמשקיע קצר טווח לא יכול לספוג. סוונסון הבין שמי שנמצא במצב הזה יכול לקחת יותר סיכון ולהרוויח יותר, במקום לשלם על נוחות שהוא בכלל לא צריך.

במקום להשאיר את רוב הכסף בשוק הציבורי, הוא החל לשלב השקעות פרטיות, קרנות הון סיכון, קרנות גידור ונדל"ן. התוצאה הייתה תשואות גבוהות מהממוצע לאורך עשרות שנים, עם ממוצע שנתי של קרוב ל-13%. הגישה קיבלה שם משלה, מודל ייל, וכמעט כל קרן אוניברסיטאית בעולם ניסתה להעתיק אותה.

סוונסון ניהל את הקרן יותר מ-35 שנה. למשקיע הפרטי הוא השאיר משהו צנוע בהרבה: מודל של שישה רכיבים, שפורסם בספר שלו Unconventional Success, שאפשר ליישם לבד ובזול בלי גישה לקרנות סגורות ובלי מנהלי השקעות מהטופ העולמי.

מה הרעיון מאחורי המודל?

סוונסון בנה אסטרטגיה שמבוססת על פיזור רחב והגדלת רכיב הסיכון החכם. בניגוד למודל 60/40 המסורתי, הוא הכניס לתיק של ייל הרבה נכסים אלטרנטיביים, כלומר דברים שלא תלויים בשוק ההון הרגיל ולא נעים איתו באותו קצב. ככה הוא הצליח להקטין תנודתיות ולשפר את הביצועים בטווח הארוך.

ההיגיון פשוט. כשכל הנכסים בתיק מגיבים לאותו אירוע באותו כיוון, הפיזור הוא רק על הנייר. כשיש בתיק רכיבים שמגיבים אחרת זה מזה, ירידה באחד לא גוררת אוטומטית ירידה בכולם, והתיק כולו נע בצורה רכה יותר. זה מה שמאפשר להחזיק יותר נכסי צמיחה בלי שהתיק יהפוך לרכבת הרים.

איך נראה התיק של מודל הקצאת הנכסים של סוונסון?

הגרסה שסוונסון הציע למשקיע הפרטי מורכבת משישה רכיבים בלבד, וכל אחד מהם מקבל משקל קבוע מראש. זה נראה ככה:

• 30% מניות אמריקאיות (U.S. Equities). השוק האמריקאי הוא המנוע הכלכלי המרכזי בעולם. הוא מספק תשואה גבוהה לאורך זמן עם פוטנציאל צמיחה חזק.
• 15% מניות בינלאומיות מפותחות (Developed International Equities). הרכיב הזה מפזר סיכונים ולא תלוי רק בכלכלה האמריקאית, ונותן חשיפה לשווקים כמו אירופה, יפן ואוסטרליה, כלכלות יציבות וחזקות.
• 5% מניות בשווקים מתעוררים (Emerging Markets Equities). כלכלות כמו הודו, סין וברזיל צומחות בקצב גבוה. בטווח הארוך, מניות משווקים מתפתחים מציגות פוטנציאל תשואה גבוה יותר.
• 20% נדל"ן (Real Estate) וקרנות REITs. נדל"ן מייצר הכנסה פסיבית קבועה עם צמיחה לאורך זמן, ונותן הגנה מפני אינפלציה. כשמחירי המחיה עולים, מחירי השכירות עולים יחד איתם.
• 15% אג"ח ממשלתיות לטווח ארוך (Long-Term Government Bonds). הרכיב הזה מספק יציבות לתיק ומאזן נכסים מסוכנים יותר. הוא אידיאלי לשמירה על תזרים מזומנים קבוע.
• 15% אג"ח צמודות אינפלציה (TIPS, Treasury Inflation-Protected Securities). הרכיב הזה מסייע להגן מפני שחיקת ערך הכסף, והוא פתרון חכם בתקופות של אינפלציה גבוהה.

אותם שישה רכיבים, מסודרים לפי המשקל שלהם והתפקיד שכל אחד ממלא בתיק:

הרכיב	אחוז	התפקיד שלו בתיק
מניות אמריקאיות	30%	מנוע התשואה המרכזי. חשיפה לכלכלה הגדולה בעולם עם פוטנציאל צמיחה חזק לאורך זמן.
מניות בינלאומיות מפותחות	15%	פיזור גיאוגרפי. מוריד את התלות בכלכלה האמריקאית ומוסיף חשיפה לאירופה, יפן ואוסטרליה.
מניות בשווקים מתעוררים	5%	רכיב צמיחה. חשיפה קטנה לכלכלות שצומחות מהר כמו הודו, סין וברזיל.
נדל"ן וקרנות REITs	20%	הכנסה והגנה. תזרים משכירות שעולה עם המחירים, ולכן מגן מפני אינפלציה.
אג"ח ממשלתיות לטווח ארוך	15%	מייצב. מאזן את הנכסים המסוכנים ושומר על תזרים מזומנים קבוע.
אג"ח צמודות אינפלציה (TIPS)	15%	שומר ערך. מגן מפני שחיקת כוח הקנייה כשהאינפלציה מטפסת.
סך הכל	100%	70% נכסי צמיחה, 30% אג"ח ממשלתיות משני סוגים.

ההיגיון חשוב מהאחוזים

70% מהתיק יושבים בנכסי צמיחה, מפוזרים על ארבעה אפיקים שלא זזים ביחד. 30% יושבים באג"ח ממשלתיות משני סוגים: ארוכות רגילות, שעובדות במשבר ובדיפלציה, וצמודות, שמגנות מאינפלציה. לכל רכיב יש תפקיד מוגדר, ואף רכיב לא נמצא שם סתם כדי למלא מקום.

גם הנדל"ן כאן הוא לא דירה להשקעה. מדובר בקרנות סחירות שמגלגלות שכירות מאלפי נכסים, עם נזילות של מניה. ומה אין בתיק הזה: אג"ח קונצרניות, קרנות גידור ומוצרים מובנים. סוונסון טען שהמשקיע הפרטי לא מקבל שם פיצוי הולם על הסיכון, ועדיף לו להתרחק.

מה היתרונות של המודל הזה?

• תשואה גבוהה יותר בטווח הארוך. מניות, נדל"ן והשקעות פרטיות נותנות צמיחה עדיפה על פני תיק שנשען בעיקר על אג"ח.
• פיזור רחב יותר שמתורגם לפחות סיכון. אתם לא תלויים רק במניות או רק באג"ח, ולכן מכה באפיק אחד לא מפילה את כל התיק.
• ניצול היתרון של אופק השקעה ארוך. זה רלוונטי במיוחד למי שלא צריך את הכסף בטווח הקצר ויכול לתת לתנודתיות לעבוד לטובתו.

ומה החסרונות?

• נכסים פרטיים פחות נזילים. קשה יותר למכור ולהמיר למזומן במקרה הצורך, והכסף עלול להיות תקוע בדיוק כשצריך אותו.
• מודל שמצריך ידע וניהול חכם. קרנות הון סיכון וקרנות נדל"ן לא תמיד קלות להבנה וליישום, והפער בין קרן טובה לקרן בינונית הוא עצום.

האם המודל של ייל מתאים גם לכם? בואו נעשה סדר!

אז דיברנו על מודל ייל ועל איך דיוויד סוונסון הפך את קרן ההשקעות של אוניברסיטת ייל למכונת כסף. אבל השאלה האמיתית היא אחרת: האם זה מתאים גם לכם? המודל עובד טוב בשלושה תנאים.

• אם יש לכם אופק השקעה ארוך ואתם לא צריכים את הכסף בקרוב.
• אם אתם מוכנים לקחת סיכון מחושב בשביל תשואות גבוהות יותר.
• אם אתם מבינים את היתרונות של השקעות אלטרנטיביות כמו נדל"ן וקרנות הון סיכון.

ומה הקאצ'?

• הרבה מההשקעות במודל לא נזילות, כלומר אי אפשר למשוך את הכסף מתי שבא לכם.
• זה דורש יותר ידע וניהול חכם, כי לבחור קרן הון סיכון טובה או קרן גידור זו לא משימה פשוטה.
• לא תמיד אפשר לשכפל בדיוק את המודל הזה, כי משקיעים פרטיים לא נהנים מהתנאים של קרנות אוניברסיטאיות.

ומה אומרים המבקרים?

אפילו סוונסון בעצמו אמר שמשקיעים פרטיים לא יכולים לחקות במדויק את האסטרטגיה של ייל, כי הם לא נהנים מהטבות כמו עמלות נמוכות, גישה לנכסים אקסקלוסיביים, או קרנות סגורות עם מנהלים מהטופ העולמי. זו בדיוק הסיבה שהוא כתב למשקיע הפרטי מודל אחר, פשוט וזול.

בין השנים 1985-2020, המודל של ייל השיג תשואה שנתית ממוצעת של 12.5%, לעומת 9.7% במדד S&P 500, יתרון משמעותי. עם זאת, בשנים האחרונות התשואות פחתו בשל ביצועים חלשים של אג"ח ושווקים מתעוררים.

אז אם אתם אוהבים השקעות פשוטות ונזילות, אולי עדיף לכם להישאר עם גישה מסורתית יותר. אבל אם יש לכם סבלנות, רצון ללמוד ונכונות להסתכן קצת יותר, יכול להיות שמודל ייל הוא משהו ששווה לשקול.

כמה שווה עוד אחוז תשואה

כלל ה-72 נותן את התשובה המהירה: מחלקים 72 בתשואה השנתית ומקבלים תוך כמה שנים הכסף מוכפל. תיק שעושה 6% בשנה מכפיל את עצמו בכל 12 שנים בערך. תיק שעושה 8%, בכל 9 שנים בערך. על פני 30 שנות חיסכון זה ההבדל בין פי 5.7 לפי 10 בערך על אותה הפקדה.

בגלל זה שווה להילחם על פיזור נכון ועל עלויות נמוכות. כל אחוז שנשאר אצלכם במקום ללכת לדמי ניהול מתגלגל הלאה, ואחרי שלושה עשורים הפער הזה כבר לא נראה כמו אחוז.

למי שרוצה לחקות את המודל לבד, יש פה דוגמא (לא ניסיתי):

איך אפשר ליישם את זה עם 300,000 ש"ח נניח? לפי אחוזי המודל זה מתפרק ל-90,000 ש"ח במניות אמריקאיות, 45,000 ש"ח במניות מפותחות מחוץ לארה"ב, 15,000 ש"ח בשווקים מתעוררים, 60,000 ש"ח בנדל"ן סחיר, 45,000 ש"ח באג"ח ממשלתיות ארוכות ו-45,000 ש"ח באג"ח צמודות אינפלציה.

משקיעים פרטיים שרוצים לנסות ליישם את המודל הזה יכולים לעשות את זה דרך קרנות סל (ETF):

• 30% מניות אמריקאיות (U.S. Equities): Invesco S&P 500 UCITS ETF (סימול: SPXS), קרן של Invesco העוקבת אחר מדד S&P 500, הכולל את 500 החברות הגדולות בארה"ב. הקרן נסחרת גם בישראל, מספר נייר ערך 1183441.
• 15% מניות בינלאומיות מפותחות (Developed International Equities): Invesco MSCI World UCITS ETF (סימול: MXWO), קרן של Invesco העוקבת אחר מדד MSCI World, המייצג מניות גדולות ובינוניות בשווקים המפותחים ברחבי העולם. הקרן נסחרת גם בישראל, מספר נייר ערך 1185164.
• 5% מניות בשווקים מתעוררים (Emerging Markets Equities): Invesco MSCI Emerging Markets UCITS ETF (סימול: MXFS), קרן של Invesco העוקבת אחר מדד MSCI Emerging Markets, הכולל מניות משווקים מתפתחים כמו סין, הודו וברזיל. הקרן נסחרת גם בישראל, מספר נייר ערך 1183490.
• 20% נדל"ן (Real Estate) וקרנות REITs: iShares Global REIT ETF (סימול: REET), קרן סל של iShares העוקבת אחר מדד FTSE EPRA/NAREIT Global REITs, המייצג קרנות השקעה בנדל"ן (REITs) ברחבי העולם.
• 15% אג"ח ממשלתיות לטווח ארוך (Long-Term Government Bonds): iShares $ Treasury Bond 20+yr UCITS ETF (סימול: IDTL), קרן של iShares המשקיעה באג"ח ממשלתיות אמריקאיות עם טווח לפדיון של מעל 20 שנים.
• 15% אג"ח צמודות אינפלציה (TIPS): iShares $ TIPS UCITS ETF (סימול: ITPS), קרן של iShares המשקיעה באג"ח ממשלתיות אמריקאיות צמודות אינפלציה. הקרן נסחרת גם בישראל, מספר נייר ערך 1159060.

מה משקיע ישראלי לוקח מזה

המודל נבנה לאמריקאי. הצמודות שלו צמודות לאינפלציה האמריקאית, והדולר הוא המטבע שבו הוא מוציא את הכסף בפועל. מי שההוצאות שלו בשקלים לוקח את העיקרון ומתאים אותו: רכיב מנייתי עולמי מפוזר, רכיב סולידי שקלי, וחלק צמוד למדד הישראלי.

אפשר לבנות את זה בתיק עצמאי, ואפשר גם דרך מסלולי ההשקעה בקרן ההשתלמות ובקופת הגמל. בשני המקרים הרעיון זהה: להחליט מראש מה המשקל של כל רכיב, ולבחור מכשירים זולים שעוקבים אחרי המדדים המתאימים.

החלק שרוב האנשים מדלגים עליו

יש עוד חלק במודל, והוא האיזון מחדש. סוונסון קבע הקצאה, וכשהשוק הזיז אותה, הוא מכר ממה שעלה וקנה ממה שירד כדי לחזור אליה. פעם או פעמיים בשנה, לפי לוח קבוע, בלי תחזיות ובלי כותרות. ההקצאה היא ההחלטה, האיזון הוא המשמעת, וזה הזוג שעושה את העבודה לאורך עשורים.

מודל סוונסון הוא בעיקר תרגיל במשמעת, יותר מאשר תרגיל בבחירת ניירות. מי שמאמץ אותו צריך להחליט מה המשקלים שמתאימים לו, לבחור מכשירים זולים שמייצגים אותם, ולחזור להקצאה המקורית בכל פעם שהשוק מסיט אותה. הייתם מאמצים את הגישה של סוונסון, או מעדיפים להשקיע בדרך אחרת?