בתכנון פרישה יש חלק קל וחלק קשה. החלק הקל הוא הכסף: כמה צריך, מאיפה תבוא הקצבה, איך משלמים פחות מס. יש לזה נוסחאות ואנשי מקצוע. החלק הקשה הוא השאלה מה עושים בבוקר של יום שלישי, שנתיים אחרי הפרישה.
מי שבנה קריירה או עסק מאבד ביום אחד את מה שהעבודה נתנה בלי ששם לב: מבנה ליום, תחושת ערך, אנשים שצריכים אותו. אצל בעלי עסקים זה החד ביותר. אתמול ספקים ולקוחות חיכו לך על הקו, היום הטלפון שקט. וזה קורה גם למי שחיכה לפרישה בקוצר רוח, כי זה עניין של זהות, והזהות לא מתחלפת ביום.
היה לי לקוח שמכר עסק מצליח בתחום התיירות ונשאר עם מיליונים ביד. ניסה למלא את החלל בבתים וברכבים. הפסיכולוגית שלו ניסחה את זה במדויק: אי אפשר להחליף את הריגוש של ניהול עסק בדברים חומריים. רק כשמצא עיסוק חדש שמרגיש חשוב, הפרישה התחילה לעבוד בשבילו.
ירח הדבש נגמר תוך שנתיים
השנה הראשונה נהדרת כמעט אצל כולם: טיולים, נכדים, כל מה שנדחה עשרים שנה. הבעיה מתחילה כשהרשימה נגמרת, ואצל רוב הפורשים זה קורה תוך שנה עד שנתיים. ההכנה האמיתית היא תוכנית לשגרה, לא רשימת חוויות. מה ממלא שבוע רגיל: התנדבות, לימודים, ייעוץ, עסק קטן, הנכדים. עדיף דברים עם התחייבות וקביעות, כי "אעשה מה שבא לי" מפסיק לעבוד מהר.
שני דברים ששווה להגיד בקול רם. הראשון: פרישה משנה את הזוגיות. פתאום שני אנשים בבית כל היום, אחרי עשורים של שגרות נפרדות. יש זוגות שהזמן הזה מחזק, ויש שמגלים שצריך לבנות את השגרה המשותפת מאפס. שיחה על "איך ייראה שבוע שלנו" לפני הפרישה חוסכת הרבה חיכוך אחריה.
השני: חזרה לעבודה היא לא כישלון. הרבה פורשים חוזרים לעבוד, בייעוץ, בחצי משרה, בעסק חדש, ולאו דווקא בגלל הכסף. הראש צריך בעיות לפתור. אם זה קורה לכם, זו התוכנית שמתעדכנת, וזה בסדר גמור.
מתי מתחילים לתכנן את החלק הזה? בדיוק כשמתחילים לתכנן את הכסף, כמה שנים לפני היום הקובע. פגישת תכנון פרישה טובה עוסקת בקצבה, במס, וגם בשאלה מה בעצם תעשו עם הזמן שקניתם.
תבדקו על המספרים שלכם: מערכת התכנון לפרישה, בלי הרשמה ובלי פרטים.
להמשך קריאה: מה קורה להוצאות אחרי הפרישה · שבעת הסיכונים של הפרישה
רוצים לעבור על זה ביחד? תיאום שיחה.